מלחמת לבנון השנייה יומן מלחמה גדוד 7002
"פלוגה מסייעת" "מחלקה 5"

אלעד רם ז"ל הי"ד

29.7.06 יום ש'-
במוצאי שבת בשעה 24.00 גיוס חירום טלפוני של הגדוד, גדוד 7002. הגעה לצאלים, הצטיידות בקיטבגים ממחסני החירום, לא כולל רימונים ופצצות, על פי דיווחים בעיתונות נפרצו הימ"חים של אוגדה 91 לטובת כוח סדיר שירד לעזה, מפקדי היחידה קיבלו הודעה שמחסניהם נפרצו ברשות.
אלעד וחבריו הלוחמים נמנו על ה-30% מהאוכלוסייה ההולכים לקרבי מבין ברי הגיוס. זה עילית הנוער. חוד-השדרה של המדינה, הנכון לתת נפשו למען המדינה והחברים בשמירה על "הבית". רוב לוחמי הסיור היו חדשים בגדוד וזה היה להם המילואים הראשונים בגדוד, והם מציינים כיצד אלעד קיבל אותם, טיפל בהם ודאג לכל מחסורם, ובכך הקל על קליטתם, ואת זה לא ישכחו לעולם, "אלעד הדואג". אלעד הגיע לגדוד לפני 7 שנים.

30.7.06 יום א'-
אימון מקוצר מאוד בצאלים שבנגב, שהינו איזור מדברי ואינו דומה במאום ללבנון.
לוחמי הפלוגה המסייעת היו היותר מגובשים בגדוד.
חטיבה 2 הנקראת "חטיבת כרמלי", סופחה במלחמה זו לאוגדה 91 "אוגדת הגליל" של גל הירש. כך נקבע לפני שנים, שבזמן מלחמה החטיבה תסופח לאוגדה ותעזור כחטיבה איכותית לשמור או לתקוף לאורך של 120 ק"מ של קו הגבול הפתלתל בין ישראל ללבנון החטיבה נחשבה לחטיבה איכותית שהשלד שלה הינו מבוגרי גולני ואגוז.

31.7.06 יום ב'-
המשך אימון בצאלים כולל ריצת 2000 מ' עם נשק, חגור ונעליים גבוהות.
הלוחמים מספרים, לפחות חלקם, שזה היה קטע קשה ליפול בפעם אחת על ריצה כזו, מה עוד שאימון אמיתי אחרון היה בשנת 2002 !!

1.8.06 יום ג'-
המשך אימון בצאלים ובערב נסיעה לעמיעד שבצפון.
אימון על דגם "שמורת טבע" וההסתוות באליקים בוטל ובמקומו הועבר חומר בנושא הסתוות בעמיעד. הגדוד שהה בהנגאר ענק המשמש כמוסך, עם ח"ח גריז ושמן.
כאן בוצעה התארגנות נוספת וקבלת רימונים, פצצות, תחמושת וטילים. לאחר מכן, שינה עד הבוקר.

2.8.06 יום ד'-
נערכה התארגנות לקראת כניסה ללבנון עם רדת החשיכה.
בתוכנית הראשונית, פוצל הכוח, אך המג"ד התעקש והכוח הגדודי לא פוצל.
הכניסה הגדודית נתקבלה בשמחה ע"י הלוחמים מפני שהעניקה ביטחון בכוח האש ("מי יעז להתעסק עם כזה כוח", כדברי הלוחמים). הכניסה ללבנון עם חשיכה התעכבה עד אשר חיל האוויר סיים משימותיו.
התוכנית: הגדוד של אלעד יתקוף את "עיתה-א-שעב" מצפון מזרח ביחד עם יח' 101 של הצנחנים, והגדס"ר ישתלט על "קוזה", 2.5 ק"מ מ-"עיתה-א-שעב".
SMS מאלעד לשולה ב- 00.12 (שחשבה שזיהתה אותו באוטובוס) "היינו באוטובוס כמו סרדינים"

3.8.06 יום ה'-
בשעה 02.00 כניסה גדודית רגלית ל"עיתה א-שעב". המסייעת מובילה. בכפר היו לפני המלחמה כ-4,000 תושבים, אזור זה היה ידוע ע"י המודיעין כאזור "קשה" הקליפה הקשה עם הכנות רבות למלחמה- בונקרים, נשק וכ-70 מחבלים נחושים. "עיתה א-שאב" היה המקום שבו התארגנו חוטפי 2 הלוחמים ורוצחי שלושת חבריהם, ממנו ב-12/7/06 ב9.15 יצאו, ממנו ירו 14 טילי סאגר ופגזי תול"ר על ההאמרים ואליו נחטפו 2 חיילי המילואים: אלעד רגב ואודי גולדווסר, זה האירוע שבגינו פרצה המלחמה ובגללו פרש האוגדונר גל הירש מתפקידו, ובהמשך לחטיפה, לאחר כשעה וחצי נשלח כוח למרדף שנפגע ממטען גחון במשקל 300 ק"ג ו-4 אנשי צוותו נהרגו וכן לוחם נוסף שבא לחלצם.
בתכנון הכניסה הוקצו מבנים וידועים לכוח ע"י הפיקוד, אך בפועל הכניסה התעכבה ב-6 שעות.
"דרך סבוכה עליות וטרסות, לוחם ממח' 80 נוקע רגל וחפ"ק מג"ד מחזיר אותו".
(הערה: כל מקום שנפתחים בו גרשיים, זו ציטטה אותנטית מפנקס הקרב של אלעד שנמסר למשפחתו חודשיים לאחר מותו).

התנועה הייתה בהרים ולא על ציר לוגיסטי, הניווט היה קשה, הכניסה ללבנון הייתה בנקודת דיווח 105 בגבול הבינלאומי, תנועה למרגלות "תלת אבו טויל" ומצפונו, איגוף "עיתה-א-שעב" מצפון, ואז לפני אור ראשון כל הכוח חוזר, מעט בחזרה. החיילים לא הבינו מדוע חזרו לאחור, זו הייתה החלטת המג"ד, שראה שהם לפני אור ראשון והחליט על שינויים בנתיב הכניסה ובמבנים שיתפסו. כך הגיעה פלוגה ג' למבנה אחר מהמתוכנן בשעה 05.00 עם החיוורון של הבוקר.
כבר בכניסה למבנה מתגלה משגר נ"ט, ובהמשך הטילים עצמם, בוצעה סריקה זהירה, ובקומת העמודים בין עלי הטבק שנתלו לייבוש מ"פ ג' הסית העלים בעזרת קנה M-16 מקוצר ולפתע הציצו פניו של מחבל המום עם קלצ'ניקוב. המחבל לא התנגד ונשבה, ומייד אחריו נתגלה מחבל נוסף עם M-16.
המחבלים לא נלקחו לגבולנו ביום על מנת לא להתגלות, והושכבו קשורים 12 שעות ליד לוחמנו עד לחשכת היום. בחקירתם בארץ התברר ששבויי חיזבאללה אלה השתתפו בפועל בהריגת המילואימניקים, פגיעה בהאמרים ושביית הלוחמים. תפקידם היה כדבריהם, המתנה עם טילי נ"ט לכוח של סיירת גולני, שהם כך נאמר להם, החיילים הטובים ביותר בצה"ל, שלבטח יבואו להגיב, אך הסיירת לא הגיעה. השבויים נידבו חומר מודיעיני שלא יסולא מפז ואפשר להגיד ששבייתם חשובה הייתה מכל ההורדות הגדודיות שבהמשך. מתברר שהתאמנו באיראן חודשים רבים על פעולה זו, ובמהלך האימונים, ירה כל מחבל כ-80 טילים, ובנוסף התאמנו וירו בסוריה ובלבנון. עיקר האימונים היה על טיל: FAGOT-AT-4, שזה טיל נ"ט מונחה תוצרת רוסיה. לתצפית השתמשו במצלמות CCD שבעזרתן יכלו לגלות רק"מ מ- 24 ק"מ ולזהותו מ-11 ק"מ, ואדם לגלות מ-9 ק"מ ולזהותו מ-4 ק"מ, וכן מצלמות ... עם טווח גילוי זהה.
ההפתעה שהופתעו המחבלים הייתה כנראה בגלל שהמחבלים היו עייפים ומותשים, ולשאלה כיצד נתפסו עם טילי נ"ט עליהם ולא ירו אותם על כוחותינו, ענו: "אמרו לנו לירות אותם על טנק, לא ראינו טנק, לא ירינו". שאר הפלוגות נכנסו גם הם למבנים אשר החליט המג"ד ולא לפי התכנון המקורי, על מנת להקדים את אור הבוקר. מחלקת הסיור שמנתה כ-20 לוחמים, נעה בכל משימה בצורה שונה.
הפעם: מגורי גיא המ"מ הוותיק הוביל את הכוח, אליאל המ"מ החדש אחרון ואלעד מוביל את חוליה 3.
אלעד מונה לסמל מחלקה לאחר הפצרות ופיתוי בקנה מקוצר. במחלקה אומרים שזה היה המינוי המתבקש והמוצלח גם בגלל אישיותו, כדברי הלוחמים. תרמילי האוכל כ-40 ק"ג כל תרמיל, סובלו על ידי המסייעת, אחד המסבלים: סיאני הצנום, התקשה ואלעד תמך בו מאחור ומשך אותו בטיפוס בסלעים. כל הזמן צמוד, את זה סיאני כל הזמן מזכיר. בתנועה היום, מציינים הלוחמים, עברה מחלקת הסיור ממש מתחת לאפם של המחבלים ולא נתגלתה, נעה מדרום ל"עיתה א-שעב" מתחת מבנה , עשתה כל הדרך ולאחר מכן נתבקשה לחזור למבנה שב"תלת אל טויל". בבוקר זוהה הגדוד והחלו נוחתים פצמ"רים
"לפתע חיזבלה מתחיל להפעיל מרגמות על המבנים, נתפסנו, כוננות ספיגה, לאט לאט פצצות המרגמה מתקרבים אל הבית, ומגיע עד למרחק מטרים ספורים. מתנפצים והטיח עף, חושבים על האישה והילדה, צה"ל מפעיל ארטילריה לחיפוי, יש פגיעה בטנק קרוב, ואנשי הצוות נמלטים."
, ובמידי הורדו כ-60 לוחמים למרתף ביחד עם חפ"ק מג"ד, ואילו בקומות תפסו לוחמים "עמדות ברזל" לתצפית וללחימה. רעש הפגזים וכן העובדה שזה היה יום הלחימה הראשון והתצפית הייתה מוגבלת, וכן הפחד והחשש שלחיזבאללה יש תרגולת, לאחר הפצמ"רים, להסתער על מנת לחטוף חייל, לכן האצבע הייתה יותר רגישה על ההדק. המסייעת ראתה תנועה לעבר הבניין, חשבה שמדובר במחבלים וירתה בנק"ל.

הדמויות היו לוחמי פלוגה ב' שהחזירו ירי. בבירור שערך המג"ד בקשר הופסק הירי ההדדי ללא נפגעים, לפני שאחד הלוחמים כבר אחז בלאו, הספיק להפעילו.

4.8.06 יום ו' – ב
לילה שבין חמישי לשישי, המשך תנועה והדעה ליעד, צפון-מערב מ"עיתה-א-שעב", ותפיסות מבנים. הסיור תפס "וילה של מישהו עשיר", והיה להם נחמד, ואף הצטלמו ש, גם אלעד. הכניסה לכפר הייתה בלילה בכוח גדודי שכלל את: המסייעת, פל' ב', חפ"ק מג"ד, פל' א', סמג"ד ופל' ג', וכן גדוד 101 של הצנחנים, יתקוף את הכפר במקביל לגדוד, לאחר תפיסת המבנים נכנסים לשגרת שמירה ותצפיות.
"התותחנים מבצעים מעל הכפר במטרה להוציא את המחבלים החוצה. אנו מתצפתים לגלות ומכוונים אל טווח, אין זיהוי. ירי פגזי התותחים מתקרבים עד 50 מטר מהבית. חוששים מפגיעה. אנו מבקשים שיחדלו לפני שיהיה אסון, מזה כמה ימים לא הורדנו נעליים" "בלילה הייתה צריכה להגיע האספקה, לא הגיעה וחילקנו מחדש את האוכל, יציאה רגלית לכיוון הכפר. פל' ב' מובילה בהתקדמות איטית, הליכה של רבע שעה עוברת כ-4 שעות, חיל האוויר והתותחנים, מפילים פצצות על הכפר והסביבה, אושרי נפגע בעין ואומר שיוכל להמשיך. מגיעים אל הבית, רצים יורים ... קומה תחתונה. יש דלת ברזל נעולה לא מצליחים לפרוץ, חלוקת שמירה בחדרים, גם חפ"ק מג"ד, סמג"ד וסמח"ט מגיעים, ומתקבלת החלטה לתפוס בתים נוספים כי המקום אינו מספיק. 8 וה-80 משתלטים על שני בתים נוספים. הקומה התחתונה נפרצת באמצעות לבנת חבלה, מחלקים את החדרים לפי חוליות ונכנסים לשגרה. כולל שינה"

5.8.06 יום ש'-
כל הפלוגה התמקמה ב-3 מבנים חוץ מהמסייעת שכולה נכנסה למבנה 92.
"בבקר מתעוררים לשמע הידיעה כי מתוכננת התקפה של החזבלה, נכנסים לכוננות וסורקים. לוחם מזהה תנועה מעבר לואדי, כולם נדרכים, הסמח"ט רוצה להכין התקפה אולם לאחר חצי שעה מבינים שזה כח שלנו מפלוגה א'. התחלנו להשתלט על המטבח, מכין קפה, ואני מכין עדשים אדומות או בעגה קיצ'רי, אולם חסרים הרבה תבלינים, קודם כל מלח ורסק עגבניות, בלי זה אז זה יוצא טפל ולא מספיק טעים אבל משביע ומגוון, סבאג מחמם אפונה ומוסיף לאורז ומשפר את הטעם. מוצאים גם זיתים "דפוקים" ומתחילים לחלק, חילקתי לשלוש מנות: 1. חפ"ק מג"ד סמג"ד, 2. חפ"ק סמח"ט, 3. מח' 5. קיטרו על הטעם אבל כל הקערות נותרו ריקות. החברה מתחילים להיות לחוצים, אין מים ואין סיגריות. עליתי לעמדה לתצפית וגם לכתוב קצת, צנעני מתעורר, מציץ לראות, אני מסתיר וממציא תירוץ. הדתיים לא אכלו בגלל כשרות, לא נעים אבל אין ברירה. פיתאום נזכרים באישה והילדה, ללוחם אחד יש ארבע ילדות, לי אחת, לאושרי אין, עדיין רווק".
בשעה 14.00 הייתה התרעה לירי פצמרי"ם, פלוגות ב' ו-ג' היו במבנים 96 97, ומ"פ ב' החליט לפזר את הכוחות ולהעביר מחלקה אחת מהמבנה בן ה-3 קומות למבנה אחר.
"בשעה שלוש מתקבלת התרעה שיש לתקוף את אחד המבנים, בשלוש ורבע מתחילה ההתקפה, ואז נפגעים הבתים של פלוגה ב' מטיל נ"ט ואחר כך אנחנו מבינים שיש גם פצועים והרוגים, המחלקה יוצאים לסייע ומשאירים את: מתן, סיאני ואושרי מאחור לאבטח את הבית ואז גם אנחנו מתחילים לחטוף, הראשון פוגע כמה מטר מאיתנו, שני שלישי וכבר מפסיקים לספור, מתקדמים תוך כדי אש לנסות לעזור לחילוץ הפגועים ולחפות עליהם, שלומי הסמג"ד מורה על התקדמות לפי חוליות, בסוף אליאל המ"מ, מגיעים לחומה גבוהה, שלומי הסמג"ד יחד עם הקשר מתכופפים כדי שנטפס עליהם, למעלה על החומה, אחד אחד עוברים, אני מטפס וכבר למעלה כשפוגע עוד טיל לידנו. במקום לרדת, אני עף על הבטן והצלעות, מפסיק לנשום אחרי מכה במפתח הלב, רוצה לנשום ומנסה אבל עדיין אין חמצן. לאחר כ-שלושים שניות מצליח לנשום, הכל בסדר, ממשיך להתקדם. בחומה הבאה, אבני מתכופף ואנחנו מטפסים עליו ועל החומה. מביטים אל הבית שנפגע ורואים את הפצועים וההרוג על האלונקות מחולצים. ממשיכים להתקדם לעבר הגבעה השולטת. גאי מדלג איתנו קדימה ואנו מיישרים קו מול הבית ספר שיש חשד שממנו ירו. מתחילים ליצור אש לחיפוי, יורים לאו ומטולים, הסאגרים ממשיכים לעוף, ואז גם הפצמרי"ם נופלים, אחד נופל כמה מטר מאיתנו השמועה כבר אבדה. פלוגה ב' מחלצת דרכנו ואנחנו יורים, אחרי שהם בחוץ אני ממשיך לחץ תוך כדי חיפוי צמוד. רק שברים מסביב, יורדים מהגבעה ונכנסים לבית למסתור ולקבל תמונת מצב, פוגשים את ה-80 ושמחים לראות שאין נפגעים. המעטפת מתחילה להפעיל אש. קודם מסוקים, וא"כ פגזי תותחים, אנו מתחילים לקלוט מה עבר, אש התותחים מתקרבת וכבר מתחיל להפחיד". אחד מפגזי העשן של התומ"ת התפוצץ בבניין ששהו בו לוחמי חפ"ק מג"ד והמג"ד.
כתוצאה, 3 לוחמים מהחפ"ק נפגעו מהעשן עד לחנק וסכנת חיים, ואז, תחת אש גיהנום, זינק ד"ר אלכסיי קרגנוב, אורטופד בכיר בבית החולים "הילל יפה", הרופא הגדודי (צל"שניק ותיק), ובמקום אבחן שיש לבצע ניתוח "קונוטומיה" בחירום. הרופא פתח בסכין את הקנה ללוחם, והציל את חייו. לאחר מכן התפנה לטיפול בשאר הלוחמים.
"כעבור חצי שעה הפלוגה מתחילה לחלץ את ההרוג מפלוגה ב', קודם פריצה תוך ירי חיפוי, מתחלפים באלונקה ואין קושי רק רצים ישר ויורים שמאל. אחד החיילים נשבר ויורה קדימה. זוהה כח חשוד, במזל אין נפגעים זה צה"ל, רועי המ"פ חודל אותו. ממשיכים בריצה. רועי מבקש ממני להשמיד רכב חשוד בדרך. אני נותן לצנעני פקודה להוריד אותו עם המטול, 20 מטר. יורה ראשון באופן מיידי ופוגע מעל. אומר לו לירות שני וגם אותו מפספס. אין פגיעה ישירה רק רסס. ממשיך לחלץ וכבר מחוץ לכפר. בדרך פוגשים טנקים, מעלים את האלונקה על גבי הטנק, לאחר מכן מעלים גם כמה לוחמים כאלה שבהלם וכאלה שנקעו רגל או קיבלו מכה, שום דבר רציני. ממשיכים החוצה ונכנסים לבית אשר ליד הטנק השרוף. החושך יורד, ואני לא שומע כלום רק צפצופים ורחשים. תחושת חוסר תפקוד, לא יכול לפקד על החברה או להבין מה קורה מסביב. רועי המ"פ מדבר אל הפלוגה ואחר כך עוד איזה קצין מהחטיבה וכולם מקשיבים בדריכות ורק אני יושב בקצה ומחכה לתרגום. אחרי שסיימו לדבר, אני ניגש אל אבני לקבל הסבר, אבני מתקרב לאוזן ומעביר בצעקות קצת מעיקרי הדברים: מחמאות לחברה ותמונת מצב של הלחימה. אנו עוברים לבית הראשון ומעבירים בו את הלילה".
הנפגעים מפלוגה ב' היו 9 פצועים וההרוג: קיריל קשגן מחיפה, ופצוע קשה: רונן ג'רד.
בעקבות הפגיעה באלעד, הרופא נתן לו הפנייה לבית החולים, אלעד לא השתמש בהפנייה והיא נשארה אצלו.
בסיכום היום נספרו 7 גוויות של חזבלה והיו עוד נפגעים שלהם מפני שראו סוחבי אלונקות אצלהם.
בקרב זה היו גם לוחמי הסיור: אלעד לנקרי החובש מירושלים וסלבה זליגן, אשר אינם חדלים מלספר בשבחו של אלעד רם; כיצד תפקד תחת אש, כאשר הלוחמים היו די בהלם, אלעד עבר ביניהם בקומה זקופה, בז לקליעים ולטילים, עובר אחד אחד, מוודא שהכל בסדר- מים, תחמושת, עמדת הירי, טופח על השכם, מילה טובה- עד להתעשתות הלוחם.
הלוחמים ציינו עוד לוחם שלא איבד עשתונות ושאף למגע : מוטי יחזקאל, שלימים קיבל ציון לשבח ביחידה.

6.8 יום א'- 08:31
SMS מאלעד: "בסדר, שמח פה, תחזיקו מעמד בחיפה".

"לקראת הבוקר ולפני אור ראשון יוצאים חזרה לארץ הליכה ארוכה ומגיעים לשער, עוברים וממשיכים לטפס עד לאוטובוס ונוסעים לשלומי ואז מתחילים מתגלים הרגשות, אנשים מתחילים לשקוע במחשבות, לא בוכים אבל הדמעות זולגות מהעיניים, חלק כבר מתחילים להתגעגע הביתה ומבקשים לראות פסיכולוג, דווקא היותר מבוגרים הם אלו שמגלים סימני שבירה והלם אולי בגלל שיש להם משפחות. אני מנסה להרגיע אבל לא לכולם אפשר להגיע, הם מסוגרים בעצמם. כל היום עובר בטלפונים ובניסיונות שינה, גם כאן קשה לישון. האזעקות מקפיצות אותך כל שעה, לאט לאט זורמת אינפורמציה על פעילות הלילה כל מיני תרחישים, אז מגיעה הנחיה ....., מארב של ה-ב', ה-80 והחפ"ק מ"פ. מתחילים להתארגן. ...... ויוצאים בלילה. מתחילים ללכת רגלית. הגוף כבר כואב והשרירים תפוסים.
אנו כבר לא צעירים ובטח לא בסדיר אבל מחזיקים מעמד.
ברקע הפצצות מסביב מגיעים אל נקודת המארב. המפקדים בוחרים עמדות יום לשלושת החוליות, ה-80 יהיו מקדימה, החפ"ק מאחור........"


7.8 יום ב'-
"נכנסים לעמדה ומתחילים בסבב התצפיות, היום עובר ואני מאבד סבלנות, יושבים על אבנים חדים ללא אפשרות להתמתח. מרגישים קלסטרופוביה ומחנק ... ... ... 23. הצבא מפעיל לחץ על החיזבלה שבכפר, במשך שעות תותחנים שיריון וח"א מורידים פצצות וכותשים את הכפר, מנהלים אש כמו בספרים. לאחר מכן עובר צוות מו"מ שקורא ברמקולים למחבלים להיכנע (הכפר מכותר ואין לאן לברוח) מגדילים לעשות וקוראים בשמות הפרטיים. פותחים את מנשא האוכל ומגלים שצנעני הביא שטויות במקום אוכל, כל מיני במבות ועוגות, עוגיות במקום טונה, לוף, תירס ודברים אכילים ו"טעימים". אני מכין לחמנייה עם טונה ותירס לחברה ומחלק להם, מזל שמצאנו איזה קופסה וחצי בין כל השטויות, אבני מזיע ולא רוצה לאכול, הבטן עושה לו בעיות, לפתע הוא מתרומם, מפשיל את המכנסיים ומרוקן את בטנו במרחק מטר מאיתנו. אנחנו נקרעים מצחוק אבל רוצים לברוח, הריח, שלו הריח שילווה אותנו כל הימים, עכשיו אבני לוקח את הסנדוויץ' ואוכל- הכל בסדר.
...... מפקד חוליית ה-80 מודיע שהוא זיהה שינוי בתוך אחד הבתים בכפר, מציעים להעלות מסוק ולהוריד את הבית. לא עובר. הטנקים בעמדה אחורית ואין להם זווית ירי, מתקבלת החלטה שה-8 ירו את הגיל, מתחילים בהתארגנות. כל הציוד בעמדה. ההוראה שהירי יתבצע בשעה 7.30 לאחר מכן מטווח מרגמות 81 מ"מ של מח' 7שלנו, מכוון את מש"ק ה-7 על הבית כדי שברגע הפקודה יהיה מוכן לירי. ה-7 יורים אחת ללא פקודת ירי. הכוונות נחשפות ומחליטים לירות את הגיל, יורים ופוגעים בול. אם היה מישהו בחדרון החשוד הוא כבר איננו. מתקפלים מהעמדות ומתחילים לחזור, חוזרים בחזרה לארץ, בדרך המג"ד אומר לרועי המ"פ שצריך לחזור ולחפות לגדוד שנכנס פנימה- מבואסים מתארגנים להשאר, משם לבית הראשון ותופסים עמדה."


8.8 יום ג'-
הלילה שבין יום ב' ליום ג', נמצאים במבנה ופלוגת החוד 101 של הצנחנים מחליפה את הגדוד בלחץ של "עייתה א-שעב". "במשך הלילה שומעים לחימה, יותר מאוחר מגלים שאחד הטנקים נפגע ב-נ.ט. ויש הרוג ופצועים. לקראת בוקר מתקפלים וחוזרים לישראל. מנוחה. במשך היום מתקבלת פקודת הכנה ליציאה למארב. הצוותים שנחו אתמול יצאו ואנו נשאר לנוח. מישהו מזכיר לנו שהיום יום האהבה ט"ו באב ואני שולח פרחים לאשתי וגם לגיסי ואשתו העתידית שאמורים להתחתן היום. הצוותים יוצאים למארב בסביבות השעה 19.30 ואני מקבל החלטה ויוצא לחתונה".
אלעד ביקש וקיבל חופשה לחתונת גיסו, רק הוריו, עצמון ושולה, שותפים לסוד שאלעד מגיע (רק לפני כן, אלעד וודא שאם הוא מגיע אז עצמון מחזיר אותו). "תופס מונית ספיישל, משלם 300 ₪ ויוצא לכוון בית ליד בשעה 20.00 מגיע ב:21.29 ומאחר ב-5 דקות את החופה".


שולה ועצמון המתינו מחוץ לאולם ואיתם התינוקת של אלעד, אלה. אלעד עם דגמ"ח, כשבתו על כתפיו, נכנס לשמחה.
גלית אשתו לא הבינה מה זה, מי זה החייל עם התינוקת על כתפיו, ורק מקרוב זיהתה וכמעט התעלפה.
אלעד החליף לטי-שירט לבן שגלית הכינה "לכל מקרה".
"כולם מתרגשים לראות את החייל שחזר מהצפון הבוער. הילדה אלה לא מבינה מי אני ולוקח לה זמן לעכל שזה אבא, רק לאחר דקות ארוכות היא מחייכת ומגיבה אליי. האישה גלית, משתוללת איתנו, וכן גם ההורים והחברים. היה שווה את הכסף. נגמרת החתונה ומתחילים לצאת צפונה, מגיעים להורים ומשאירים את הילדה לישון אצלהם. גלית ואבא שלי ייקחו אותי לשלומי כל הדרך אבא מספר לי על המלחמות שעבר ועל האח שנפל ואיך ניסו למצוא ולאתר את הגופה. הגענו לשלומי וברקע קולות רעם התותחים. גלית מתחילה ..... נפרדים לשלום."

9.8 יום ד'- אלעד
מגיע לשלומי מהחתונה לפנות בוקר.
"פוגשים את החברה שנשארו ומשחקים קצת קלפים. לאט לאט נפוצה שמועה שהכוח זיהה משהו והזניקו מסוק. המשהו הזה כבר לא קיים. מקשקשים קצת והולכים לישון".
--כאן מסתיים יומן הקרב של אלעד--

ביום זה הלחימה ממשיכה בלבנון, כוח מילואים מובחר של הצנחנים, ההנדסה שלהם וסיירת יע"ל עם הרבה חומר נפץ, נעו צפונה מעל "תלת אבו טויל", בדרכם ל"אשרף" לפתיחה לוגיסטי, מאות לוחמים, פלוגה אחר פלוגה, ובדרך עצרו בכפר דבל, היו אמורים לתפוס מבנים לפני אור ראשון, ובאור ראשון לא הצליחו להגיע למבנים הייעודיים, ונבחרו אחרים מבודדים. הכוחות נכנסו למבנה והיה חשש שזוהו, אך ההתראה בקשר של המודיעין, שניתנה מבעוד מועד, נעצרה אצל המפקדים הבכירים ולא הגיעה לרמות הממפאים. ושתי פלוגות, 110 לוחמים נדחסו למבנה עם 2 קומות.
נורו לעבר המבנה 2 טילי נ"ט שפגעו בלוחמים ובתחמושת (כל לוחם סחב 40 ק"ג חומר נפץ). מהפיצוצים נפגעו לוחמים והמבנה התמוטט וגרם גם הוא לנפגעים, וכתוצאה מכך נהרגו 9 לוחמים ונפצעו כ-40 לוחמים. כמחצית הכוח נפגע. הצנחנים חילצו את הנפגעים לאחור שוב דרך הציר הלוגיסטי תוך ירי מונע לכל הכיוונים. לוחמי הסיור אשר היו ב"תלת אבו טויל" אומרים שהקליעים שרקו מעל לראשיהם. הצנחנים טוענים שדרשו חילוץ במסוקים, וזה לא הגיע. הם המתינו כ- 3 שעות.
מי שכן הגיעו לחלץ היו לוחמי אוגדה 91 שישבו צפונה מהם ב-"קוזה" ותוך 30 דקות הביאו אותם לגבולינו.
הצנחנים הרבו להתראיין בצורה שלילית על קורותיהם בכל כלי התקשורת, והם ומשפחות הנפגעים היו פעילים בדרישה להקמת ועידת חקירה.

SMS לשולה: "גם לכם, ותודה על כל העזרה".

10.8 יום ה'-
SMS 07:54 אלעד עונה לחבר: "בסדר, יותר טוב מהחבר'ה האחרים שאתמול חטפו".

11.8 יום ו'-
SMS לאמא: "שבת שלום לכולכם, אלעד".
SMS מאמא: "שבת שלום גולנצ'יק".

היום בתלעת אבו טוויל נפגע טנק משני טילי נ"ט פגיעה ישירה, לפני כן אחד פספס על 2 רכבי D-9 לא ירו טילים.
מהירי נהרגו 3 אנשי צוות הטנק והצנחן שהיה בטנק. הכוח שב"קוזה" ניסו להזהירם שהם פגיעים לחוליות שבשטח, אך לא היה קשר ישיר כנראה בגלל בטחון שדה אך אזהרה נשלחה והכלים עם חתימת המכ"מ הגדולה המשיכו בפעילות. מקרה זה מלמד ש"תלת אבו טויל" היה תחת איומי נ"ט גם מכיוון צפון (קוצה).
היום מחלקה 5, מחלקת הסיור, נכנסה ללבנון כנראה עם מחצית הפלוגה.
את הסיור הוביל המ"מ אליאל, וסגר מאחור סמל המחלקה, אלעד רם.
הכניסה רק ל-48 שעות, עד יום א' בערב, ולאחר מכן על פי התוכנית חזרה לשלומי.
ב-16.50 ניתן אור ירוק לצה"ל לצאת לשינוי כיוון 11 היום ב-18.00 החל צה"ל במסגרת מבצע "שינוי כיוון", לתקוף לכל רוחב הגזרות ובעומק עד לליטאני. 4 אוגדות מצטרפות לקרבות. זו החלטה מדינית על מנת לשפר את טיוטת הפסקת האש, וכן כמובן לפגוע במחבלים, להרוס תשתיות, ללמד לקח ולצרוב בזיכרון שלא כדאי להתעסק איתנו. למעשה מטרות היציאה למלחמה השתנו ע"י הדרג הפוליטי תוך כדי לחימה. מהחזרת החטופים ועד לשינוי דרסטי בדרום לבנון.

12.8 יום ש'- מ
חלקת הסיור חוזרת לשלומי, והגדוד החל בהכנות לכניסה ל"עיתה א שעב" לתפיסת בית שאליו הובלו החטופים, מתוך מגמה שיאיר באור נוסף על אודות החטופים והחטיפה. הכוח אמור היה להתחיל בכניסה ב-17:00, אבל באותו יום צה"ל התחיל בהחדרת כוחות מסיביים לפני הפסקת האש והיה בלגן שלם בצירים. ניסו להיכנס 20 מטר מהציר הלוגיסטי אבל גם אז היה בלגן וחזרו.
ב24:00 נכנסו והתקדמו מצפון ל"תלת אבו טויל", וחזרו לאחור על מנת לאפשר לחיל האוויר להפציץ את בית הספר על מנת שלא יירו עליהם ממנו. חיל אוויר עבד שעות נוספות, ותקף במלחמה כ-7000 מטרות בלבנון. 10,000 גיחות קרב חוץ מהמסוקים, תצפיות והובלה.
הגדס"ר עם D-9 החל לתקוף ב"עייתה א-שעב" מדרום מזרח ולהשכיב מבנים, אבל בעקבות הפצצות חיל האוויר הפסיק. כמו כן בוצעה פעולת הסחה ע"י המסייעת על מנת שהמחבלים יירו על ההסחה ויחשפו עצמם, אבל המחבלים לא ירו. על כוחותינו היה להישמר מהשטח הנמוך שבין "עייתה א-שעב" לגבולנו, מפני ששטח זה הוגדר כ-"שמורת טבע" המקושרת תת קרקעי לקסבה שבכפר.

13.8 יום א'-
בבוקר נעו לכיוון מטע זיתים דרומית למבנה, שם קיבלו חייל אשר סבל מהתקף אלרגי קשה ונדרש לפנותו. הוצאתו מהעמדה הייתה באור יום.
בשעה 12:00 קיבלו הודעה שחוזרים לארץ והחלו בהכנות לחזרה, ואז נתקבלה הודעה שהגיעו "פומות" עם תיקי אוכל, . הפומות הביאו את האוכל על ה"לוגיסטי" לתוך לבנון עד למרגלות ההר "תלעת אבו טוויל", והמשך הדרך, טיפוס על ההר היה באחריות. לוחמי הסיור, כ-15 לוחמים, החלו להעביר את האוכל ליעד שנקבע.
גם הפעם אראל סיאני הקטן סחב תרמיל גדול.
במבנה נשאר מפקד מחלקה 8 עם הציוד העודף של הסיור, והסיור התקדם עם 4 נושאי תרמילים,ביניהם אלעד, והשאר בחיפוי. התנועה הייתה על הציר הלוגיסטי. הסיור הגיע ליעדו, פרק את התרמילים ובאותו הזמן הגיעה ההתראה שיש פעיל חיזבאללה בשטח, לכן נקטו בזהירות הנדרשת, והסיור נפרש לתצפיות היקפיות. אסף בן שטרית הקלע נכנס למבנה, שהיה למעשה בבנייה ולא גמור, צד אחד עדיין פתוח.
במבנה היה הרופא והחובשים. אסף ביחד עם שי זקן, ממחלקה 8, פרקו את התרמילים והחלו ממיינים למנות לחייל.
המנה של עמדת הגיל הקרובה נמשכה על ידי עמדת ה"גיל".
בשעה 12:20- נשמע פיצוץ עז כאילו שהמבנה שלהם חטף טיל. תוך רגעי הבלבול, כשעדיין אינם מבינים מה קרה, הבחינו התצפיתנים באדם מתקרב, חצי ערום בלי נשק שנע בתנועה לא יציבה ולא מנסה להזדהות בהשמעת קול. במזל לא נורה, מפני שהיו תחת האזהרה של פעיל חיזבאללה בשטח.
בינתיים שמעו בקשר שלמחלקה שמרוחקת כ-50 מ' מהם יש הרוג, ופצועים. במדי הלוחמים של מחלקת החוד 80 ושל הסיור, רצו לכיוון פגיעת הטיל, לוחמים אחרים נשארו בתצפית וחיפו, ביניהם אסף, שתיצפת מצפון למבנה, עדיין תחת רושם רעש הטיל, בתחילה בשכיבה ולאחר מכן התרומם עד שקיבל קו ראיה שולט, ולידו חיפה שי זקן.
הלוחמים לא זיהו בוודאות את הכיוון שממנו הגיע הטיל.
המג"ד מעריך שמאזור כללי, מזרח דרום-מזרח מאחד המקומות הבאים: "רויסת א' דגח" 600 מ' מהעמדה, או מ-"רויסת אבו לבן" ממרחק 2000 מ', או מ-"אל מעתק" שבמרחק 3000 מ'.

ישנן מספר סברות כיצד נתגלתה העמדה שבה פגע הטיל:
1. העמדה דווחה שנגמרו לה הטילים, ודחפו לה טילים מעמדה אחרת ביום.
2. זוהו על ידי מכשיר מעקב מתקדם שמסוגל לאתר משקפות הצופות לשטח.
3. העמדה ירתה טיל ותצפית חיזבאללה איתרה את המקור. ד"ר אלכסיי מציין שזו הסיבה. אך המג"ד מתקשה לקבל סברה זו, מפני שגם עליו ירו טילים והוא לא הצליח לזהות את מקור הירי.
4. משיכת האוכל ביום לעמדה.
5. לוחם בעמדה פיתח אלרגיה קשה ונדרש בדחיפות לפנותו ביום.

העמדה נפגעה בול. נפגעו: גיא חסון בן 24 מהיישוב נעמה, שנהרג. חזן הגדול שנפצע פציעת ראש קשה, אשר גרמה לו להשתולל ללא שליטה עצמית. ופצוע קשה מרסיס גדול בבית החזה ושרוף כמעט כולו, יניב שיינברום, ופצוע נוסף. מחלקת הסיור שהייתה עדיין במבנה במרחק 50 מ' עם המ"מ אליאל והסמל אלעד רם, רצה מיד למקום הפגיעה.
כשהגיעו וראו את הנפגעים, צעקו בקול גדול: "אלונקות, אלונקות".
בתחילה כיבו את האש שהתלקחה מהפיצוץ. כשהגיעו האלונקות החלו לחלץ את הנפגעים תחת אש צלפים מפאתי הכפר "עיתה א שעב". אש צלפים זה קליע מיוחד גדול הנורה מקנה ארוך עם טלסקופ.
ראשון חולץ פצוע הראש הקשה, חזן הגדול, לעבר המבנה שסברו שמוגן, אבל לא לתוכו אלא מחוצה לו, כשהמבנה כולו חוצץ בין הפצועים לבין מקורות הירי. הרופא הגדודי אלכסיי, שהיה בתוך המבנה, יצא החוצה לצד הנסתר ופרס עם כל החובשים שלו: ' נאפ"ל ' והחל את הטיפול בחזן, ביצע בדיקה ועירוי. בגמר טיפול ראשוני עבר לטפל בפצוע נוסף לא קשה ובינתיים הגיע הפצוע האחרון שדווקא הוא הקשה מכולם, יניב שיינברום, החל את הטיפול, ואז חזן לירן שהיה פצוע ראש, החל להשתולל ולתלוש את האינפוזיה והרופא עבר שוב אליו. המחלצים העבירו בינתיים נפגעים מהטיל הראשון, לצידי המבנה שיגן עליהם, ואז נורה טיל מספר 2 שממש גילח את הפינה של המבנה והתפוצץ ליד חבורת הענק של המחלצים, הפצועים והמטפלים. הפעם נפגעו הרבה לוחמים, גם מהטיל וגם מהקיר שהתמוטט.
נפגעו ונהרגו במקום: סמל המחלקה אלעד רם, מפקד המחלקה אליאל בן יהודה מכפר תבור. אלעד ואליאל נהרגו בעמידה על המשמר, כששמרו על הפצוע שחילצו, יניב שיינברום מ"מי עמי" בן 24 וחצי שנים. אליאל נקרא על שם דודו שנהרג במלחמת לבנון הראשונה, ואלעד נקרא גם על שם דודו, שלמה, שנהרג במלחמת יום כיפור.
כל מי שעמד, נפגע. לוחמים שהיו מאחורי הקיר השני לא נפגעו.
עכשיו החלו המרגמות של הגדוד לפצמר את הגבעות החשודות ואת הכפר. בירי המרגמות השתתפו המרגמות של פלוגה ג', וכן מחלקה 7 של המסייעת עד לשיתוק מקורות הירי, וכך יכלו לבצע חילוץ ללא נפגעים נוספים. במקביל, רצו הלוחמים, ביניהם איתי ואסף, לעמדה של מחלקה 8 שנפגעה, ואספו את הציוד והנשק. מהטיל השני נפצע גם ד"ר אלכסיי וכן גם כל החובשים.
ד"ר אלכסיי הועף כ-20 מטרים והחובש גרר אותו בחזרה לטפל בפצועים.
החובש אבי הרשטיג ממש גרר את אלכסיי, שבעצמו היה המום ופגוע רסיסים, שימשיך את הטיפול ביניב, אבל כשהגיעו ראו שיניב הפצוע הקשה ללא הכרה, מה מהפציעה, לא מהטיל השני. כמו כן נפצעו כל החובשים, ס"ה 16 פצועים. החילוץ: חלק מהפצועים פינו את עצמם בעזרת כתף של לוחם בריא, וחלק היו בסוג של הלם מהפיצוץ וההדף ולא הבינו מה קרה. על אלונקות חולצו הפצועים הראשונים למרחק של 500 מ' מהבניין.

סה"כ חולצו: 3 פצועים מהטיל הראשון
16 פצועים מהטיל השני
2 הרוג מהטיל הראשון
2 הרוגים מהטיל השני

הפצועים חולצו על ידי חבריהם ממחלקת הסיור שלא נפגעו, וכן ע"י לוחמי פל' ב'.
ההרוגים חולצו על ידי לוחמי פלוגה ב', שאת ההרוג שלהם חילץ אלעד ב-3.8, כן ע"י חוליית הפינוי שהגיעה בריצה עם המג"ד מאזור בית "0" עם היוודע הפגיעות. כולם פונו ל"אכזריות" שדהרו לגבולנו, וכאן המתינו המסוקים להמשך הפינוי.

חיילי המחלקה לא ידעו שמפקדיהם נהרגו, סמל המחלקה ומפקד המחלקה, ורק כעבור זמן, כשלוחמים שהיו ב"אכזריות" אמרו להם שבין ההרוגים נמצא המ"מ, אליאל. על אלעד לא ידעו וחשבו שהוא עדיין ממשיך בחילוץ, עד שהבינו שאלעד נמצא בין ההרוגים, דבר שהיה עבורם הלם שעד היום לא התגברו עליו. מכל השיחות עם החיילים והקצינים, אף אחד אינו זוכר מי בדיוק פינה את אלעד. בנושא זה, נכון להיום, כולם ב"בלק אאוט".
גמר החילוץ נרשם בשעה 13:30 .
לפי הערכת קציני היחידה הטיל השני נורה מאותו הכיוון של הטיל הראשון. לפי הלוחם מוטי יחזקאל אשר שכב בעמדה כ-20 מ' צפונה למבנה, אזי הטיל עבר ממש מעליו כך שלא יכול להיות שבא מכיוון מזרח, אלא מכיוון צפון. אבל גם זה לא וודאי מפני שקשה למקם את שריקת הטיל. 20 דקות לפני תחילת האירוע המג"ד שהיה במבנה ירד מההר על מנת להמשיך בהכנת תוכנית גדודית לתפיסת מבנה , אך בעקבות התקרית התוכנית נגנזה.
"עיתה א שעב" לא "נכבשה", אך בניינים רבים נהרסו. עמדות השליטה שלנו וידאו: אין יוצא ואין בא.
בתצפית שעשינו עמדו, לאכזבתנו הרבה, מבנים רבים על תילם, היינו רוצים לראות הרס על מנת שבפעם הבאה ידעו למה לצפות!! ייתכן וזו הייתה טעות אופטית ושלמעשה הבניינים היו די מחוררים ומבוקעים, אבל בגלל שיטת הבניה הזולה והרכה, הפגזים עברו דרכם ולא התפוצצו. 54 מחבלים מזוהים בשם נהרגו בכפר. נתפס שלל רב. נהרסו שמורות טבע, מחילות ובונקרים. חוסלו כל תשתיות הקטיושות, ולכן לא נורו יותר קטיושות מהאזור, לכל היותר מספר מועט. החיזבאללה לא יושב על הגדרות ולא נושא נשק, ואזרחים ישראלים חוצים בבטחה את שער 105. 4 חטיבות לבנוניות פרוסות בשטח עם כ-10,000 חיילי או"ם.
ב-14/08/06 ב8.00 בבוקר נסתיימה הלחימה. 34 ימים לחמה האוגדה כשלרשותה: 9 חטיבות ואגדים. חיסלה 2 מרחבים ועוד מרחב נפגע קשה.

קציר הדמים: משפחת רם הרוג אלעד רם
מח' 5 (סיור) 2 הרוגים
בפלוגה (מסייעת) 4 הרוגים
בגדוד 7002 5 הרוגים
באוגדה 91 58 הרוגים

בצה"ל 118 הרוגים, השם יקום דמם .


לוח מושגים
פצמ"ר- פצצת מרגמה.
ח"א- חיל אוויר.
קלצ'- קלצ'ניקוב רובה סער סובייטי.
חפ"ק מג"ד- חבורת הפיקוד של מפקד הגדוד.
ח"ח- חלקי חילוף.
עמדת ברזל- עמדה קשיחה שהחיילים מחזיקים בה ולא יזוזו.
נ"ט- נגד טנקים.
אוכף- שקע בין 2 מקומות גבוהים.
נק"ל- נשק קל.
תומ"ת- תותח מתניע.
תול"ר - תותח ללא רתע.
מ"מ- מפקד מחלקה.
מ"ח- מפקד חוליה.
נאפ"ל- נקודת איסוף פלוגתית.
"אכזרית"- כלי כבד כמו טנק בלי תותח להובלת לוחמים.
"שמורת טבע"- כינוי צה"לי למערך תת קרקעי מוסווה היטב של החיזבלה.
ציר לוגיסטי- דרך סלולה שניתן להעביר בה אספקות.
טיל "קורנט"- טיל נ"ט רוסי איכותי, כמוהו ירו החיזבלה רבים.
קטיושה- רקטה בלתי מונחית.
גדס"ר- גדוד סיור.
דר"ל- דרום לבנון.
אוגדונר- מפקד אוגדה.
פומה- נגמ"ש ממוגן היטב.
נגמ"ש- נושא גיסות משוריין.
חיזבלות- כינוי למחבלי החיזבלה שניתן ע"י סיירת אגוז.
D-9 –כלי הנדסי ואימתני המשמש לסלילת דרכים והפלת מבנים, אימת ערביי השטחים, עד למלחמה- בלתי חדיר, במלחמה זו- חדיר לנ"ט.